המשטרה בוערת, המפכ"ל שותק: האם מפקד מחוז מרכז בורח מהספינה הטובעת?

השקט שלפני הסערה או הטיוח הגדול?

מפקד מחוז מרכז, האיש שאמור היה להיות חומת המגן של אזרחי ישראל מול גלי הפשיעה המשתוללים, בחר ברגעיו האחרונים בתפקיד להצהיר כי 'אין מחלוקות עם המפכ"ל'. הצהרה זו, שנשמעת יותר כמו ניסיון נואש לשמור על כבודו של הממסד מאשר כתיאור של המציאות בשטח, מגיעה בתקופה שבה המשטרה נמצאת בשפל חסר תקדים. בזמן שהאזרחים חוששים לצאת לרחובות, הפיקוד הבכיר עסוק בשימור תדמיתי ובמניעת 'סערות' תקשורתיות.

הפשיעה משתוללת, המשטרה מקרטעת

אי אפשר להתעלם מהעובדות: תחת כהונתו של המפכ"ל דני לוי, המשטרה ספגה ביקורת חריפה, לא רק מהציבור אלא גם ממשפחות קורבנות רצח שכינו את התנהלותו 'חצופה' ודרשו ממנו להודות בכישלון. האמירות המקוממות של המפכ"ל, לפיהן 'רציחות הן לא חזות הכול', הדהדו בכל בית בישראל והוכיחו עד כמה הניתוק בין הדרג הפיקודי לבין המציאות המדממת הוא עמוק ומסוכן.

האם מפקד המחוז באמת מרוצה?

הניסיון להציג חזית אחידה בין מפקד המחוז הפורש לבין המפכ"ל מעלה תהיות קשות. האם באמת אין מחלוקות? או שמא מדובר ב'שתיקת הסכמה' של קצין שמעדיף לסיים את תפקידו בשקט, מבלי להרגיז את המערכת? במציאות שבה המשטרה מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ופליליים מורכבים, הציבור מצפה למנהיגות אמיצה, כזו שלא חוששת להציב מראה מול המציאות, גם אם היא לא נעימה.

הקופה הריקה והביטחון האישי

אל מול הטענות על 'קופה ריקה' ופגיעה במוכנות, המשטרה נדרשת להוכיח שהיא עדיין רלוונטית. במקום לעסוק בטיוח ובניסיונות להרגיע את הרוחות, הפיקוד הבכיר חייב להפנות את כל המשאבים למלחמה בפשיעה המאורגנת ובטרור הפנימי. הציבור הישראלי לא קונה יותר את הסיפורים על 'מורכבות המצב'. אנחנו רוצים תוצאות, לא הצהרות ריקות מתוכן.

הגיע הזמן לשינוי כיוון

הפרישה של מפקד מחוז מרכז היא הזדמנות לבדק בית אמיתי. אם המשטרה רוצה להחזיר לעצמה את אמון הציבור, היא חייבת להפסיק עם הדיבורים המכובסים ולהתחיל לפעול בנחישות. הגיע הזמן להחליף את הגישה המהססת בגישה ניצית, תקיפה ובלתי מתפשרת. מי שלא מסוגל להוביל את המערכת הזו לניצחון על הפשיעה, מוטב שיפנה את מקומו למי שיש לו את האומץ לעשות את מה שנדרש.

סוף עידן הטיוח?

הצהרתו של מפקד המחוז היא אולי הניסיון האחרון שלו להשאיר חותם של 'אחדות', אך בפועל היא רק מדגישה את הנתק. הציבור הישראלי כבר לא טיפש. אנחנו רואים את המציאות, אנחנו מרגישים את חוסר הביטחון, ואנחנו דורשים דין וחשבון. אם המשטרה לא תתעורר, היא תמצא את עצמה לא רק ללא מפקדים, אלא ללא גיבוי מהציבור שהיא אמורה לשרת.