הפקרות ברחובות: רימון רסס באשקלון – מתי המדינה הזו תתעורר מהסיוט?

הטרור הפלילי הפך לשגרה המדממת של ישראל

עוד לילה של אימה באשקלון, ועוד תזכורת כואבת לכך שהביטחון האישי של אזרחי ישראל הפך למצרך נדיר. רימון רסס שהושלך לעבר בניין מגורים בעיר הוא לא רק "אירוע פלילי" כפי שממהרים להגדיר זאת במשטרה – זוהי הכרזת מלחמה על הסדר הציבורי ועל תחושת הביטחון של כל אחד ואחת מאיתנו. בעוד התושבים מנסים לישון בשקט, ארגוני הפשיעה ממשיכים להפוך את הרחובות שלנו לשדה קרב, כשהם משתמשים באמצעי לחימה צבאיים כאילו היו צעצועים.

הכתובת הייתה על הקיר – וכולנו משלמים את המחיר

האירוע באשקלון הוא רק חוליה נוספת בשרשרת אינסופית של אלימות ששוטפת את המדינה. רק בחודשים האחרונים ראינו רימונים מושלכים בחדרה, בחולון ובמעלה אדומים. המציאות הזו, שבה עבריינים מרגישים חופשיים להטיל אימה בלב שכונות מגורים, היא תעודת עניות למערכת אכיפת החוק. האם אנחנו באמת רוצים להתרגל למציאות שבה פיצוץ רימון בבוקר הוא חלק מהחדשות השגרתיות?

המשטרה במרדף אחרי הזנב של עצמה

המשטרה מדווחת על פתיחה בחקירה, אך הציבור כבר מזמן איבד את הסבלנות להודעות הלקוניות הללו. בזמן שארגוני הפשיעה משכללים את שיטות הפעולה שלהם, נראה כי המשטרה נגררת מאחור, מנסה לכבות שריפות במקום למגר את האש מהשורש. הניסיונות להילחם בסכסוכים בין ארגוני פשיעה כמו מוסלי וג'רושי נראים כמאבק דון קישוטי, בעוד האזרח הקטן הוא זה שחוטף את הרסיסים – תרתי משמע.

הפקרות שאין לה סוף

העובדה שבנס לא היו נפגעים בנפש באירוע האחרון באשקלון לא צריכה להרגיע אף אחד. מדובר בנס סטטיסטי בלבד. מה יקרה בפעם הבאה? האם נחכה לאסון כבד כדי שהדרג המדיני יתעורר ויבין שהפשיעה המאורגנת היא איום אסטרטגי על החוסן הלאומי? הגיע הזמן להפסיק את הדיבורים על "חקירות" ולהתחיל במלחמה חסרת פשרות נגד מי שמערער את יסודות המדינה.

די לתירוצים – דורשים ביטחון

אנחנו חיים במדינה שמתמודדת עם איומים ביטחוניים מורכבים מחוץ, אך אסור לנו להשלים עם העובדה שהאויב נמצא גם בתוכנו. הטרור הפלילי הוא לא גזירת גורל, הוא תוצאה של אוזלת יד מתמשכת. הגיע הזמן להחזיר את ההרתעה לרחובות, להחמיר את הענישה ולהפסיק להתייחס לעבריינים בכפפות של משי. אם המדינה לא תגן על אזרחיה בביתם, היא מאבדת את זכות הקיום הבסיסית שלה. אשקלון היא רק דוגמה אחת – המדינה כולה בוערת, ומישהו חייב לכבות את האש לפני שיהיה מאוחר מדי.