הפקרות בשחקים: האם המטוס הבא שנוחת בנתב"ג הוא פצצה מתקתקת?

הגיע הזמן להפסיק לעצום עיניים

בזמן ששמי ישראל הופכים לזירת משחקים עבור גורמים עוינים, ראש המל"ל סוף סוף מבין את מה שכל אזרח מודאג כבר יודע מזמן: אבטחת התעופה הזרה לישראל היא חור שחור ביטחוני שדורש טיפול שורש מיידי. המינוי של אלוף במיל' לעמוד בראש צוות בחינה מיוחד הוא צעד שמתקבל ברגשות מעורבים – מצד אחד, טוב שמישהו במערכת הביטחון החליט להרים את הכפפה, ומצד שני, מדוע נדרשנו להגיע לנקודת רתיחה כזו כדי להתחיל לבדוק את הפרצות?

השמיים אינם גבול, הם שדה קרב

ההיסטוריה הקרובה כבר הוכיחה לנו שטיסות אזרחיות הן יעד מועדף על ארגוני טרור. אירועים דרמטיים שבהם נוסעים ישראלים נאלצו להפוך ללוחמים בתוך תא הנוסעים כדי למנוע אסון, הם תזכורת מצמררת לכך שהביטחון שלנו לא יכול להישען על מזל או על תושייתם של אזרחים בלבד. האם אנחנו באמת סומכים על חברות תעופה זרות שיבצעו את עבודת הסינון והאבטחה ברמה הנדרשת כדי להגן על חיי אדם בלב שמיים?

מי מפקיר את הביטחון שלנו?

הצוות החדש בראשות האלוף במיל' ניצב בפני משימה כמעט בלתי אפשרית: להדק את הפיקוח על חברות שאינן כפופות ישירות לנהלים הישראליים המחמירים. השאלה הנשאלת היא האם למדינת ישראל יש בכלל את הכלים לכפות סטנדרטים ביטחוניים על חברות זרות, או שמא מדובר בעוד ועדה שתייצר ניירות עמדה בזמן שהאויב מחפש את הפרצה הבאה? הציבור הישראלי דורש תשובות, לא עוד דיונים בחדרים סגורים.

הקונספציה שוב מתנפצת

אנחנו חיים בעידן שבו כל מטוס יכול להפוך לכלי נשק. הניסיונות להסתמך על "מיסקלקולציות" או על הערכות מודיעיניות אופטימיות מדי כבר עלו לנו ביוקר בעבר. הגיע הזמן להפסיק עם הגישה המהססת. אבטחת התעופה חייבת להיות הרמטית, אגרסיבית ובלתי מתפשרת. אם חברה זרה לא עומדת בסטנדרטים של ישראל – היא לא צריכה לנחות כאן, נקודה.

השורה התחתונה: ביטחון לפני הכל

המינוי הזה הוא מבחן מבחן המציאות של הממשלה. האם מדובר בצעד של "כיסוי תחת" בירוקרטי, או בשינוי תפיסתי אמיתי? אנחנו לא מחפשים עוד ועדות, אנחנו מחפשים ביטחון. השמיים של ישראל צריכים להיות המקום הבטוח ביותר בעולם, ולא זירה שבה אנחנו מתפללים בכל נחיתה שהכול יעבור בשלום. הגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים ולהתחיל להיות חכמים – לפני שהאסון הבא יתרחש מתחת לאף שלנו.