הגבול הפרוץ: מחבל ניסה לחדור למוצב צה"ל בסוריה – וחוסל! כמה זמן עוד נחכה לאסון?

הפקרות בגבול הצפון: מישהו עוד מופתע?

עוד אירוע ביטחוני חמור בגבול סוריה, ועוד פעם אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים: עד מתי? חשוד התקרב למוצב צה"ל במרחב האבטחה בדרום סוריה, ורק בזכות עירנותם של הלוחמים בשטח, האירוע הסתיים בחיסולו של המחבל ולא באסון לאומי. הכוחות זיהו את החשוד, הגיבו במהירות שיא, ונטרלו את האיום לפני שהספיק להגיע לגדרות המוצב. אבל בואו נשים את הדברים על השולחן – העובדה שחשוד מצליח להגיע לטווח אפס ממוצב צה"ל היא תמרור אזהרה בוהק שאי אפשר להתעלם ממנו.

השאלות הקשות שצה"ל חייב לענות עליהן

בצה"ל מיהרו להודיע כי האירוע מתוחקר וכי נבדק האם החשוד היה חמוש. באמת? זה מה שמעניין אותנו עכשיו? האם הוא נשא נשק או לא? מי שמתקרב למוצב צה"ל בשטח אויב, בלב אזור רווי טרור, לא בא לשאול מה השעה. הוא בא להרוג. הניסיון להיתמם ולבדוק את כוונותיו של מי שחוצה קווים אדומים הוא גישה מסוכנת שעלולה לעלות לנו ביוקר. אנחנו צריכים להפסיק להתנצל ולהתחיל להבהיר לכל מי שחושב להתקרב לגבול שלנו – המחיר הוא מוות.

האויב בוחן את הגבולות שלנו

הגבול הסורי הפך בשנים האחרונות לזירה מורכבת, שבה איראן ושלוחותיה מנסות בכל דרך אפשרית לערער את היציבות. כל ניסיון חדירה כזה הוא לא מקרי. מדובר בבחינת גבולות, בבדיקת דופק של צה"ל, ובניסיון להבין כמה רחוק אפשר למתוח את החבל לפני שנחתוך אותו. אם לא נגיב ביד ברזל, אם לא נהפוך כל ניסיון התקרבות למלכודת מוות ודאית, אנחנו מזמינים את הפיגוע הבא.

די למדיניות ההכלה – הגיע הזמן להרתעה

אנחנו חיים במזרח תיכון שבו חולשה היא הזמנה לטבח. המדיניות של "תחקור האירוע" ו"בדיקת הנסיבות" היא מותרות שאין לנו בפריפריה הביטחונית שלנו. הלוחמים שלנו בשטח עשו את מה שמצופה מהם – הם חיסלו את האיום. עכשיו הדרג המדיני והפיקודי צריך לגבות אותם ולהבהיר לכל מי שמעבר לגבול: מי שמתקרב למוצב צה"ל – דמו בראשו. אין שאלות, אין חקירות, יש רק תוצאה אחת.

השקט שלפני הסערה?

האירוע הזה הוא תזכורת כואבת לכך שהגבולות שלנו רחוקים מלהיות שקטים. בעוד המדינה עסוקה בוויכוחים פנימיים ובפוליטיקה קטנה, האויב לא נח לרגע. הוא לומד אותנו, הוא מחפש את הפרצה הבאה, והוא מחכה לרגע שבו נוריד את העיניים מהכדור. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את הפריבילגיה הזו. כל חייל במוצב הוא קו ההגנה האחרון של אזרחי ישראל, וכל ניסיון פגיעה בו הוא הכרזת מלחמה.

סיכום: לא מחכים לאסון הבא

החיסול המוצלח של החשוד הוא הוכחה לכך שהלוחמים שלנו דרוכים, אבל המערכת צריכה להפסיק להתנהל בזהירות יתרה. אנחנו צריכים לעבור למדיניות של אפס סובלנות. כל דמות חשודה שמתקרבת למרחב האבטחה צריכה להיות מטרה לגיטימית. הגיע הזמן להפסיק לשאול "האם הוא היה חמוש" ולהתחיל לשאול "איך מונעים את החשוד הבא מלהגיע בכלל לטווח ראייה". הביטחון שלנו לא עומד למשא ומתן, והגיע הזמן שגם האויב יבין את זה.